לא כל עבודה בגובה מתבצעת על גג או פיגום. בסדנאות, מחסנים, מפעלים ואתרי תחזוקה יש לא מעט משימות שבהן צריך להגיע לחלק עליון של מכונה, לטפל במתקן גבוה, לחבר צנרת, להגיע ללוח, לפרק מגן או לבצע תחזוקה בנקודה שנמצאת רק מטר או שניים מעל גובה העבודה הרגיל.
דווקא הגבהים האלה מייצרים הרבה אילתורים. “זה רק רגע”, “אני רק צריך עוד עשרים סנטימטרים” או “אין טעם להביא עכשיו סולם” הופכים ארגז כלים, כיסא, משטח, חלק מכונה או דלי לפלטפורמת עבודה זמנית.
הבעיה היא שבעבודה בגובה לא נדרש בהכרח גובה רב כדי להיפגע. מספיק שהמשטח אינו יציב, שהעובד צריך להימתח הצידה או שהכלי ביד גורם לשינוי קטן במרכז הכובד כדי לאבד שיווי משקל.
לכן השאלה הנכונה אינה רק איך מגיעים לנקודה הגבוהה, אלא איך יוצרים תנוחה שבה אפשר לבצע את העבודה בלי שהעובד יצטרך להילחם כל הזמן כדי להישאר יציב.
באגרועוז – אספקה טכנית ניתן למצוא מגוון פתרונות גישה, ציוד בטיחות וכלי עבודה, אבל בעבודה בגובה הציוד הוא רק חלק מהפתרון. המיקום, הסביבה, הגובה, משך העבודה והפעולות שמבצעים בידיים צריכים להילקח בחשבון לפני שמתחילים.
קודם מגדירים את נקודת העבודה, לא את אמצעי הגישה
לפני שמביאים סולם או פתרון אחר, כדאי להבין מה בדיוק צריך לעשות.
האם מדובר בבדיקה של כמה שניות? האם צריך לעבוד בשתי ידיים? האם יש צורך להפעיל כוח על בורג? האם צריך להחזיק חלק? האם העבודה תימשך עשרים דקות או שעתיים?
יש הבדל גדול בין להגיע לנקודה כדי לקרוא נתון על מד לבין לפרק מכלול באמצעות כלי עבודה.
כאשר העבודה דורשת כוח, דיוק או שתי ידיים חופשיות, יש צורך ביציבות גבוהה יותר.
לכן לא בוחרים את אמצעי הגישה רק לפי הגובה. בוחרים אותו גם לפי סוג הפעולה שמתבצעת כשהעובד כבר נמצא שם.
גובה העבודה אינו גובה המתקן
אם החלק שעליו עובדים נמצא בגובה שני מטרים, אין פירוש הדבר שהעובד צריך לעמוד בגובה שני מטרים.
מה שמעניין הוא היכן צריכות להיות הידיים ומהי תנוחת הגוף הנוחה לביצוע העבודה.
לפעמים מספיק להגביה את העובד 30–40 ס”מ כדי להביא את אזור העבודה לגובה החזה.
במקרה אחר, נקודת הגישה נמצאת עמוק מעל המכונה ולכן גם אם הידיים מגיעות אליה, הגוף עדיין נאלץ להימתח קדימה.
זו נקודה חשובה: גישה אינה נמדדת רק ביכולת “לגעת” בחלק.
גישה טובה מאפשרת לעבוד עליו בצורה נשלטת.
אם צריך לעמוד על קצות האצבעות – הגישה עדיין לא טובה
זהו מבחן פשוט מאוד.
אם אחרי שהוצב אמצעי הגישה העובד עדיין עומד על קצות האצבעות, מותח ידיים למעלה או נשען קדימה כדי להגיע לנקודה, כנראה שלא נוצר גובה עבודה מתאים.
מתיחה מקטינה את מרווח התנועה ומעבירה את מרכז הכובד לכיוון קצה בסיס התמיכה.
אם באותו רגע בורג משתחרר בפתאומיות או כלי מחליק, התנועה הקטנה יכולה להספיק כדי לאבד שיווי משקל.
עדיף להקדיש עוד דקה להתאמת הגובה מאשר לעבוד חצי שעה בתנוחה שבה כל פעולה דורשת מאמץ לשמור על יציבות.
ארגז, דלי ומשטח אינם מדרגות
אחד האלתורים הנפוצים ביותר הוא לעמוד על משהו שנמצא במקרה קרוב.
ארגז כלים קשיח יכול להיראות יציב. משטח עץ נראה רחב. דלי הפוך נותן בדיוק את הגובה שחסר.
אבל אף אחד מהם לא תוכנן בהכרח לשאת אדם בתנועה.
הארגז יכול להחליק, המכסה יכול להישבר, משטח יכול להיות פגום או לא יציב ודלי יכול להתהפך ברגע שמעבירים משקל לצד.
העובדה שאפשר לעמוד על חפץ אינה הופכת אותו לאמצעי גישה.
כאשר צריך גובה, משתמשים בציוד שנועד לכך.
סולם צריך לעמוד על הרצפה – לא על פתרון שמגביה אותו
אם הסולם קצר מדי, לא מניחים אותו על משטח, לוח עץ, ארגז או רמפה כדי לקבל עוד גובה.
הבסיס של הסולם צריך להיות מונח על משטח יציב בהתאם לייעודו.
שילוב של שני פתרונות שאף אחד מהם לא נועד לעבוד כך יחד יוצר מערכת שקשה לדעת כיצד תתנהג.
אם הגובה אינו מספיק, צריך סולם או אמצעי גישה שמתאים לגובה העבודה בפועל.
הפתרון הנכון הוא להחליף את אמצעי הגישה, לא להגביה אותו באמצעות אילתור.
הרצפה היא חלק מאמצעי הגישה
גם סולם תקין יכול להפוך לבלתי יציב אם הוא עומד על רצפה לא מתאימה.
לפני ההצבה בודקים שאין שמן, מים, גריז, פסולת, כבלים או חלקים קטנים באזור.
בסדנה במיוחד, כתם שמן קטן יכול להיות משמעותי מאוד לרגל של סולם.
גם שיפוע קל או חיבור בין שני סוגי רצפה יכולים לגרום לבסיס לא לעמוד באופן אחיד.
השטח סביב נקודת העבודה צריך להיות נקי מספיק כדי שגם העובד וגם אמצעי הגישה יעמדו בצורה צפויה.
לא מניחים רגל אחת על הסולם ורגל אחת על המכונה
זהו אילתור שמרגיש לעיתים יציב משום שהעובד “נתמך משני הצדדים”.
בפועל, מדובר בשני משטחים שיכולים לנוע בצורה שונה.
אם הסולם זז מעט או שהמכונה רועדת, המרחק ביניהם משתנה והעובד נמצא בדיוק באמצע.
מעבר לכך, מכסה, מגן או מסגרת של מכונה אינם בהכרח מיועדים לשמש משטח דריכה.
עדיף לבחור אמצעי גישה שמאפשר לעמוד כולו על בסיס אחד.
מכונה כבדה אינה בהכרח משטח הליכה
יש נטייה לחשוב שאם המכונה שוקלת טון, היא בטוח יכולה לשאת אדם.
המשקל הכולל של המכונה אינו מספר לנו דבר על החוזק של הכיסוי שעליו עומדים.
פח, מכסה, רשת, תעלה, מגן או דלת שירות יכולים להיות בנויים רק כדי לכסות רכיבים ולא כדי לשאת עומס של אדם.
אם היצרן לא הגדיר אזור מסוים כמשטח גישה, לא מניחים שהוא מתאים לכך.
גם חלק שנראה קשיח יכול להתעקם ברגע שכל משקל הגוף מרוכז על שטח קטן.
האם באמת צריך לעלות, או שאפשר להוריד את העבודה?
לפני כל עבודה בגובה כדאי לבדוק אם אפשר לשנות את התהליך.
אולי ניתן להוריד את החלק מהמתקן ולעבוד עליו על שולחן עבודה.
אולי ניתן לסובב את המכלול.
אולי ניתן להשתמש בכלי ארוך יותר ממפלס בטוח במקום להעלות את העובד.
הדרך הטובה ביותר לצמצם סיכון בעבודה בגובה היא לפעמים פשוט לבצע פחות מהעבודה בגובה.
לא בכל משימה זה אפשרי, אבל כדאי לשאול את השאלה לפני שמתחילים.
עבודה של שתי דקות יכולה להצדיק הכנה של חמש דקות
אחד הגורמים המרכזיים לאילתור הוא היחס בין זמן ההכנה לזמן העבודה.
אם הבורג ייקח שתי דקות לפתוח והבאת הסולם לוקחת חמש, נוצרת תחושה שההכנה “לא משתלמת”.
אבל הסיכון אינו מחושב לפי משך העבודה.
נפילה יכולה לקרות בשנייה הראשונה.
לכן גם במשימה קצרה אמצעי הגישה צריך להיות מתאים.
הזמן שחוסכים באילתור קטן מדי ביחס למה שעלול לקרות אם הוא נכשל.
אם העבודה ארוכה – רמת הנוחות הופכת לחלק מהבטיחות
עמידה בתנוחה לא טובה במשך שלושים דקות שונה מאוד מהגעה קצרה למד.
ככל שהעבודה ארוכה יותר, העייפות משפיעה על היציבות.
עובד שמחזיק גוף מוטה הצידה או מותח ידיים מעל הראש מתחיל לשנות תנוחה, להישען ולהעביר משקל.
לכן בעבודות ממושכות כדאי לבחור פתרון שמאפשר תנוחת עבודה טבעית יותר.
אם יש צורך לעבוד במשך זמן ממושך בגובה משמעותי, ייתכן שסולם פשוט כבר אינו הפתרון המתאים וצריך להשתמש בפלטפורמה או מערכת גישה מקצועית שמתאימה למשימה.
גם רוחב בסיס העבודה משנה
ככל שמשטח העמידה קטן יותר, פחות מקום נשאר לשינוי תנוחה.
במשימה שבה צריך לעבוד ישירות מול נקודה אחת, זה יכול להספיק.
אבל אם העובד צריך לעבור מעט ימינה ושמאלה לאורך המתקן, הוא עלול להתחיל להימתח מחוץ לבסיס.
עדיף לרדת, להזיז את אמצעי הגישה ולעלות שוב.
זה אולי מרגיש איטי, אבל הוא שומר את מרכז הגוף בתוך האזור שבו הציוד תוכנן לתמוך בו.
הכלל הפשוט: אם החגורה יוצאת מחוץ לסולם, יורדים ומזיזים
בעבודה על סולם, מתיחה לצד היא אחת הדרכים הנפוצות לאבד יציבות.
אפשר להשתמש בכלל פשוט: אם אזור מרכז הגוף מתחיל לעבור מעבר לצדדי הסולם כדי להגיע לעבודה, הגיע הזמן לרדת ולהזיז אותו.
לא מנסים להרוויח עוד עשרים סנטימטרים באמצעות הישענות.
הזזת הסולם לוקחת פחות זמן מהתאוששות מנפילה.
כלי כבד ביד משנה את שיווי המשקל
קל לבדוק גישה עם ידיים ריקות ולגלות שהיא נוחה.
אבל ברגע שמחזיקים מברגה, מפתח גדול או חלק מכני, הגוף מתנהג אחרת.
כלי כבד שמוחזק ביד אחת מושך את מרכז הכובד לצד.
גם המומנט שמופעל בזמן פתיחת בורג יכול ליצור תנועה פתאומית.
לכן כאשר בוחנים את נקודת העבודה צריך לחשוב על הפעולה המלאה, לא רק על השאלה האם ניתן להגיע אליה עם היד.
בורג תקוע בגובה הוא מצב שדורש יציבות גבוהה יותר
פתיחת בורג תפוס דורשת לעיתים כוח משמעותי.
כאשר הבורג משתחרר, ההתנגדות נעלמת בבת אחת והגוף ממשיך בתנועה.
על הקרקע קל לבלום את התנועה באמצעות הרגליים. על סולם או משטח קטן, אותו שחרור יכול לגרום לאיבוד שיווי משקל.
לכן אם נדרשת הפעלת כוח חריג, כדאי לבדוק האם ניתן לשנות את תנוחת העבודה, ליצור גישה יציבה יותר או לפרק את החלק בדרך אחרת.
לא כל פעולה שמתאפשרת פיזית מסולם היא פעולה שכדאי לבצע ממנו.
שתי ידיים לעבודה פירושן שאי אפשר לבנות על היד השלישית שאינה קיימת
כאשר העבודה דורשת להחזיק חלק ביד אחת ולהפעיל כלי ביד השנייה, אין יד פנויה לאחיזה.
זו בדיוק הסיבה שצריך בסיס עבודה יציב מספיק מלכתחילה.
אם העובד נדרש להחזיק בסולם כדי להרגיש בטוח, אבל המשימה דורשת ממנו לשחרר את האחיזה, קיימת אי־התאמה בין אמצעי הגישה לעבודה.
צריך לבחור פתרון אחר שמאפשר לבצע את הפעולה בלי להסתמך על אחיזה קבועה.
לא עולים עם הידיים מלאות אם הדבר פוגע באחיזה
נשיאת כלי עבודה בזמן העלייה יכולה להפוך אותה למסורבלת.
אם צריך לשאת כמה פריטים, אפשר להשתמש בתיק מתאים, להעלות את הכלים בדרך ייעודית או להכין אותם מראש בהתאם לסביבת העבודה.
המטרה היא לשמור על יכולת אחיזה ותנועה בטוחה בזמן העלייה והירידה.
ברגע שמגיעים לעמדת העבודה, הכלים צריכים להיות במקום שבו ניתן להגיע אליהם בלי לרדת שוב ושוב ובלי להניח אותם בצורה שבה הם עלולים ליפול.
כלי שנופל מגובה מסכן גם מי שנמצא למטה
בעבודה בגובה הסיכון אינו רק לעובד עצמו.
מברג, בוקסה או בורג קטן שנופלים יכולים לפגוע באדם שעובר מתחת.
לכן כדאי להגדיר אזור עבודה ולמנוע מעבר מיותר מתחתיו.
גם כלים וחלקים מפורקים צריכים לקבל מקום בטוח ולא להיות מונחים על קצה של מכונה או מדרגת סולם.
אם צריך לפרק מספר ברגים, שימוש במכל קטן או תיק עבודה יכול למנוע מהם להתפזר וליפול.
לפני שמתחילים – מוציאים את התנועה מהאזור
סדנה ומחסן הם מקומות פעילים.
מלגזה עוברת, עגלת משטחים זזה, רכב נכנס או עובד אחר מגיע לקחת כלי.
אמצעי גישה שמונח במעבר פעיל חשוף לפגיעה גם אם העובד עליו עומד בצורה מושלמת.
לכן לפני העבודה צריך להסתכל לא רק למעלה אלא גם סביב.
אם ניתן לסגור את האזור, לסמן אותו או לשנות זמנית את נתיב התנועה – עושים זאת.
העובד בגובה צריך להיות מוגן גם מהסביבה, לא רק מהציוד שעליו הוא עומד.
מכונה שעובדת אינה סביבת גישה טובה
אם העבודה מתבצעת על מכונה או מתקן מכני, צריך להתייחס גם לאפשרות של תנועה או הפעלה.
חלק שמתחיל להסתובב, זרוע שנעה או מערכת שמופעלת על ידי אדם אחר יכולים לשנות לחלוטין את סביבת העבודה.
לפני תחזוקה מבצעים את תהליכי ההשבתה והאבטחה המתאימים לציוד ולנהלים במקום.
לא מסתפקים בכך שהמכונה “כרגע כבויה”.
אם קיימת אפשרות שהיא תופעל או שחלק ממנה ינוע, מטפלים בסיכון לפני שעולים.
ציוד מגן אינו מתקן אמצעי גישה לא יציב
בציוד בטיחות לעובדים ניתן למצוא מגוון אמצעי מיגון לעבודה, אך חשוב להבין את סדר העדיפויות.
קסדה, נעלי בטיחות או ציוד נוסף אינם הופכים ארגז הפוך למשטח עבודה מתאים.
קודם יוצרים גישה בטוחה ויציבה.
לאחר מכן מוסיפים את ציוד המגן שמתאים לסיכונים של העבודה.
ציוד מגן הוא שכבת הגנה נוספת, לא תחליף לתכנון סביבת העבודה.
בעבודה שבה קיימת סכנת נפילה, רתמה היא מערכת ולא פריט לבוש
במצבים שבהם אופי העבודה והגובה מחייבים מערכת הגנה מנפילה, רתמת בטיחות אינה עובדת לבדה.
היא צריכה להיות חלק ממערכת מתאימה הכוללת נקודת עיגון ורכיבים המתאימים למשימה, ובהתאם לדרישות ולנהלי העבודה בגובה.
לבישת רתמה ללא חיבור נכון אינה מונעת נפילה.
גם נקודת עיגון אקראית על מכונה אינה הופכת לנקודה בטוחה רק משום שניתן לחבר אליה קרבינה.
בעבודות כאלה נדרשת עבודה בהתאם להוראות, להכשרה ולדרישות הרלוונטיות במקום.
נעלי עבודה משפיעות גם על האחיזה
סוליה שמכוסה שמן, בוץ או גריז יכולה להחליק גם על מדרגה תקינה.
לפני עלייה כדאי לוודא שהנעליים נקיות מספיק ושאין חומר שמקטין את האחיזה.
נעלי עבודה ובטיחות צריכות להתאים גם לסביבת העבודה שבה משתמשים בהן.
אין הרבה ערך למדרגה נקייה אם העובד עולה עליה עם סוליה שמכוסה בשמן מהטיפול הקודם.
תאורה טובה יכולה למנוע התקרבות מיותרת
לפעמים העובד אינו מתקרב משום שאינו מגיע – אלא משום שאינו רואה.
נקודת עבודה חשוכה גורמת להטיית הראש, הישענות קדימה והכנסת הגוף עמוק יותר לכיוון המתקן.
תאורת עבודה טובה יכולה לאפשר לעמוד במיקום יציב יותר ועדיין לראות את החלק בבירור.
כדאי להכין את התאורה לפני העלייה ולא להחזיק פנס ביד אחת בזמן שמנסים לעבוד ביד השנייה.
הסולם לא צריך להפריע לפתיחת החלק שעליו עובדים
לפעמים מציבים את אמצעי הגישה במקום שנוח לעלות ממנו, אבל לא במקום שנוח לבצע ממנו את כל שלבי העבודה.
לדוגמה, לאחר פתיחת הברגים צריך להסיר כיסוי גדול – והוא פוגע בסולם.
עכשיו העובד עומד בגובה עם חלק ביד ואין לו דרך להוריד אותו.
לפני העלייה כדאי לחשוב גם על התוצאה של הפעולה.
מה יקרה כשהחלק ישתחרר? האם אפשר להניח אותו? האם יש מקום להוריד אותו?
תכנון העבודה צריך להגיע לפחות שלב אחד קדימה.
חלק כבד בגובה דורש תכנית נפרדת
אם צריך להסיר מנוע קטן, משאבה, גליל, מכסה כבד או כל חלק שלא ניתן להחזיק בבטחה ביד אחת, לא מתכננים שהעובד פשוט “יתפוס אותו”.
צריך להחליט מראש כיצד החלק נתמך לפני שהבורג האחרון יוצא.
ייתכן שנדרש אמצעי הרמה, עובד נוסף או פירוק בשלבים.
העובד לא צריך לעמוד בגובה ולגלות בדיעבד שהחלק כבד פי שניים ממה שחשב.
אם צריך להזיז את אמצעי הגישה – יורדים ממנו קודם
לא “מקפיצים” סולם כמה סנטימטרים כשהעובד עדיין עליו.
לא גוררים אותו באמצעות גוף העובד ולא מבקשים מאדם אחר לדחוף אותו בזמן העבודה.
יורדים, מזיזים, בודקים את ההצבה ועולים שוב.
הרצון לחסוך עלייה אחת אינו מצדיק מצב שבו אמצעי הגישה זז כשהוא כבר נושא אדם.
אל תשאירו כלים על מדרגות
מדרגה פנויה חשובה לעלייה ולירידה.
כלי שמונח עליה יכול להחליק, ליפול או למנוע מהעובד להציב את הרגל במקום הנכון.
עדיף להשתמש בתיק, מגש ייעודי או מקום עבודה שמאפשר לשמור את הציוד בלי לתפוס את נתיב העלייה.
זה חשוב במיוחד בסיום העבודה, כאשר עייפים ורוצים לרדת במהירות.
הגישה צריכה להיות בטוחה גם בירידה
קל לתכנן איך מגיעים אל נקודת העבודה ולשכוח שחייבים גם לחזור.
אם במהלך העבודה הונחו חלקים, צינורות או כלים באזור שבו צריך לרדת, סביבת העבודה השתנתה.
לפני הירידה בודקים שהמסלול פנוי.
גם כלי שנמצא ביד צריך להיות מועבר בדרך שאינה מפריעה לאחיזה.
העבודה לא הסתיימה עד שהעובד וכל הציוד חזרו בבטחה לקרקע.
אם אותה משימה מתבצעת כל שבוע, היא כבר לא צריכה פתרון זמני
יש הבדל בין תקלה חד־פעמית בנקודה גבוהה לבין תחזוקה שגרתית.
אם בכל שבוע עובד צריך להביא סולם, לעבור מעל צינור ולהימתח כדי להגיע למסנן מסוים, מדובר כבר בבעיה בתכנון סביבת העבודה.
אפשר לשקול ליצור גישה קבועה טובה יותר, לשנות מיקום רכיב שנדרש לתחזוקה או להוסיף פתרון עבודה מתאים.
פעולה שחוזרת על עצמה מצדיקה השקעה בתשתית.
אילתור שחוזר בכל שבוע מפסיק להיות אילתור והופך לשיטת עבודה בעייתית.
תחזוקה טובה מתחילה גם בשאלה איך יגיעו לחלק בעוד שנה
כאשר מתקינים מכונה או ציוד חדש, כדאי לחשוב מראש על נקודות השירות.
מסנן שצריך החלפה קבועה, פתח מילוי, לוח בקרה או נקודת שימון צריכים להיות נגישים.
אם מתקינים אותם במקום שבו כל טיפול דורש עבודה מסובכת בגובה, עלות התחזוקה עולה לכל אורך חיי הציוד.
נגישות אינה רק נוחות למתקין. היא חלק מתכנון התחזוקה.
איך יודעים שהגישה שבנינו באמת טובה?
אפשר להשתמש בכמה מבחנים פשוטים.
העובד עומד במצב טבעי ולא על קצות האצבעות. הוא אינו צריך למתוח את הגוף לצד. אמצעי הגישה כולו עומד על משטח יציב. אין תנועה של ציוד או כלי רכב בסמוך. הכלים נגישים בלי לפגוע באחיזה והעבודה יכולה להתבצע מבלי להישען על חלקים שאינם מיועדים לכך.
אם אחד מהתנאים האלה אינו מתקיים, כדאי לעצור ולשפר את ההכנה.
המטרה אינה להצליח להגיע לחלק – אלא להישאר בשליטה בזמן שעובדים עליו.
אם העבודה מרגישה כמו תרגיל שיווי משקל, משהו בתכנון לא נכון
עבודה בגובה טובה אינה אמורה להרגיש דרמטית.
העובד לא צריך להחזיק את עצמו ביד אחת, להתמתח ברגל אחת או לבקש ממישהו “רק להחזיק את הסולם”.
אם זה קורה, אמצעי הגישה אינו מתאים מספיק למשימה.
הפתרון יכול להיות שינוי מיקום, סולם בגובה אחר, פלטפורמה מתאימה או שינוי של תהליך העבודה.
העיקר הוא לא לקבל את חוסר היציבות כחלק טבעי מהמשימה.
לפני שמתחילים לטפס, מסיימים לתכנן
הטעות הגדולה בעבודה בגובה היא לפתור את בעיית הגובה בלבד: יש חלק למעלה, אז צריך משהו לעמוד עליו.
גישה מקצועית מסתכלת על התמונה הרחבה יותר. מהו הגובה הנכון לעבודה? כמה זמן היא נמשכת? האם נדרשות שתי ידיים? האם יופעל כוח? האם חלק כבד צפוי להשתחרר? מה קורה סביב נקודת העבודה? ואיך יורדים לאחר מכן?
רק אחרי שהתשובות ברורות בוחרים את אמצעי הגישה.
במקרים רבים כל מה שנדרש הוא סולם מתאים שמוצב נכון על משטח נקי. במקרים אחרים משך העבודה, הכוח הנדרש או הסיכון לנפילה מחייבים פתרון אחר ומערכת בטיחות מתאימה.
העיקרון נשאר זהה: לא מאלתרים גובה. יוצרים סביבת עבודה שבה העובד יכול לבצע את המשימה ביציבות, בלי שכל תנועה שלו תהפוך למבחן שיווי משקל.
כאשר הגישה מתוכננת נכון, העבודה עצמה בדרך כלל הופכת גם למהירה ומדויקת יותר. במקום להשקיע אנרגיה בלהישאר במקום, אפשר להשקיע אותה במשימה שלשמה עלינו מלכתחילה.
